קריאת הפרק הראשון

משנה א': השב שופטיך כבראשונה

משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:

המשנה הראשונה, מעין הקדמה שכתב העורך רבי יהודה הנשיא, נועדה לכאורה להעביר את המסר החשוב לו מכול: התורה שבעל־פההיא המשך ישיר של התורה שבכתב,אך מעבירה מסר נסתר חשוב בהרבה — בניית זהות חדשה לעם ישראל.

בעניין התורה שבעל-פה המסר ברור: כל מה שייאמר מכאן והלאה, קַבלוהו כאילו ניתן מסיני. בניגוד למנהגו לאורך כל המסכת שבהמשך,להביא דברי אחרים בשם אומרם, כאן רבי יהודה הנשיא אינו מצטט איש, אלא אומר את "האני מאמין" שלו עצמו, ובכך מסגיר את מטרתו הנסתרת ביצירת המסכת כולה.

משפט הפתיחה המתבקש היה כזה: "משה קיבל תורה מסיני ומסרהּ ליהושע, ויהושע לשופטים, ושופטים למלכים, ומלכים לנביאים", שזהו סדר ספרי המקרא שחכמי ישראל קבעו בבואם - כמאה ועשרים שנים לפניו! - לערוך את עשרים וארבעה הספרים הנקראים תנ"ך.ומדוע אמר "זקנים",ולא "שופטים"? ללמדך כי התורה לא עברה דרך אלה המכונים "שופטים", שנקראו כך משום שעיקר שליחותםהיה לעשות שפטים באויבי ישראל, ולא היה להם זמן לשבת וללמוד תורה, ולכן אינם נחשבים לחוליה בשלשלת העברת התורה. בדיוק משום כך גם המלכים אינם נחשבים,ולכן אינם נזכרים פה כלל.ולפי אותה גישה, מנהיגים כמו דבורה וברק וגדעון ויעל ויפתח ואהוד ושמשון הגיבור, כולם לוחמים ללא חת, אינם נחשבים גם הם. כנגד החשיבות שהתנ"ך ייחס להם, רצה רבי יהודה הנשיא להצניע את תפקידם בהיסטוריה היהודית ולהבהיר כי אין גיבורים מלבד הקב"ה, שזכה מעתה לשם חדש: הגבורה. מאותה סיבה גנזו חכמינו את ספר מקבים, שמא יעביר לדורות הבאים מסר של גבורה אנושית, ועיצבו לנו את חג החנוכה כחג של נסים, שהגבורה היא שחוללה אותם.

מחיקת השופטים אינה הסימן היחיד לאידיאולוגיה החדשה. רבי יהודה הנשיאיצר מילון לשוני מותאם לצורכי הגלות. כך, למשל, המסכת מבדילה בין ה"רשות", שליטי הארץ, שצריך להתרחק ממגע איתם, לבין ה"רבנות", העסקנות הקהילתית, שראוי לעודד את העוסקים בה. המסכת אינה מתירה לנו אפילו להעלות על הדעת שה"רשות" תהיה אי-פעם של עם ישראל עצמו, ומבהירה כי היא תמיד של בני עם זר השולט ביהודים. בהקשר זה יש לזכור כי מסכת זו גובשה כשמונים שנה אחרי האסון שהמיט על העם הגיבור האחרון, בר-כוכבא, שזכה בלשונם לשם הגנאי בר-כוזיבא, ונחתמה בשלטון האימפריה הרומית.

וכשם שהמילה "גבורה" שינתה את משמעותה, כנאמר לעיל, ומעתה גיבור איננו אדם שנכון להקריב את חייו למען הצלת עמו, אלא גיבור הוא מי שכובש את יצרו, גם המילה "עולם" שינתה את משמעותה ועברה מזעור. מעתה "עולם" אינו "תבל", אלא "קהילה". עולמם של היהודים יהיה מעתה הקהילה הקטנה. ומכאן שכשנאמר: "על שלושה דברים העולם עומד", כוונת הכתוב היא כי על שלושה דברים הקהילה מתפקדת. גם המילה "שלום" שינתה את משמעותה, ומעתה והלאה בכל מקום שבו היא נזכרת - והיא אכן נזכרת בכמה וכמה מקומות בפרקי אבות - אין כוונתה לשלום התנ"כי בין ישראל לבין העמים שיבוא בעקבות מלחמות גבורה, כמו שתיארוהו נביאי ישראל, אלא כוונתה לשלום שעבר "הפרטה": שלום בין אדם לחברו או שלום בין אדם לקהילה שהוא חי בה. זהו השלום החדש. ההפך של מושג השלום הזה הוא "מחלוקת", ואילו ההפך של מושג השלום התנכ"י הוא "מלחמה".

בקש שלום ורדפהו

ואמתיק זאת בסיפור שהגיע מארצות הגולה, המעיד על מכבסת המילים של פרקי אבות ועל החלפת מושגים בעלי משמעות לאומית במושגים בעלי משמעות פרטית:

מעשה בשני חברים, שלום וישראל, שהלכו בדרך, והדרך היתה קשה ומעייפת. לפתע פנה שלום אל ישראל ואמר לו: "עליך לשאת אותי על כתפיך." שאל אותו: "מדוע?" אמר לו: "כי כתוב בתנ"ך: 'שלום על ישראל'." שמע ישראל את המילים "כתוב בתנ"ך", מיד הרימו על כתפיו ונשאו בדרך. לאחר שעה קצרה נעצר והטיל אותו בכל הכוח על האדמה. שאל שלום: "מה עשית? הרי כתוב: 'שלום על ישראל'!" אמר לו: "נזכרתי שכתוב גם: 'ונתתי שלום בארץ'..."

והעמידו תלמידים הרבה

כאן אין הכוונה לתלמידים שעסקו בלימוד התורה הישנה, אלא באלה שעסקו בהחדרת התורה החדשה - המשנה ואחר כך התלמוד - לעם ישראל. ובל נשכח כי המשנה היתה מפעל חייו של רבי יהודה הנשיא! ומכאן שההוראה "העמידו תלמידים הרבה" כוונתה: חזקו את מעמדה של התורה שבעל-פה,שחלק גדול מהעם, בהנהגת העדה הקראית החזקה, סירבו לקבלה.

ועשו סייג לתורה

עשו סייג לתורה: הקימו מחיצה בין לומדי התורה לביןהעם כדי לשמור על לומדי התורה מרעש ההמון המתהולל ולתת להם ללמוד בשלווה.
עשו סייג לתורה: הגבילו את לימודי התורה הישנה כדי להקדיש את מרב הזמן לעיסוק בתורה החדשה! ואכן, עד היום תלמידי הישיבות כמעט שאינם מכירים את התנ"ך כי כל התמחותם היא בגמרא!
עשו סייג לתורה: אל תחשבו שהתורה היא חזות הכול, וזִ כרו כי העם היהודי העמיד תורות רבות והעניק אותן לעולם כולו! ולפיכך כתוב: "משה קיבל תורה", ולא "את התורה", ללמדנו שיש גם תורות אחרות.

חמישה יהודים ששינו את העולם

ונהגו לומר כי חמישה יהודים, שכל אחד הביא תורה חדשה משלו, שינו את פני העולם. ואלה החמישה: הראשון היה משה שאמר: "הכול חוק." השני היה ישו שאמר: "הכול חסד." השלישיהיה מרקס שאמר: "הכול כסף." הרביעיהיה פרויד שאמר: "הכולמין." החמישי היה איינשטייןשאמר: "הכול יחסי!" והרי לנו מסכת אבות אחרת לגמרי, הפותחת בתורה למשה מסיני וחותמת בתורת היחסות.